גיל הנעורים הוא שלב משמעותי בחיי האדם, שבו מתעצבות תפיסות עולם, כישורי חיים ודפוסי התנהגות שישפיעו על העתיד.
אחד התחומים הקריטיים בעיצוב זה בקבוצת גיל הנעורים הוא מערכות היחסים, ובפרט מערכות יחסים אינטימיות וזוגיות.
במדינות רבות, כולל ישראל, האלימות בזוגיות היא תופעה חברתית מדאיגה שמשפיעה על משפחות, מסגרות חינוך, מקומות עבודה וקהילות.
זוהי התנהגות פוגענית, סמויה או גלויה, הנעשית בקרב אוכלוסיות בוגרות במסגרת הבית ובקרב ילדים נערים ונערות במסגרות חינוך פורמליות ולא פורמליות, לרבות אלימות פיזית, כלכלית, רגשית או מינית, או צורות אחרות של מניפולציה ושליטה פסיכולוגית. מדובר בבעיה נרחבת המשפיעה על כל שכבות האוכלוסייה, היא חוצה מגזרים ומעמדות סוציואקונומיים, ויש לה השלכות קשות וארוכות טווח על הקורבנות ובני משפחותיהם והיא אף מוגדרת כמגפה ע”י ארגון הבריאות העולמי ה WHO.
מחקרים מראים כי דפוסי התנהגות שנרכשים בגיל הנעורים משפיעים באופן ישיר על האופן שבו מתנהלות מערכות יחסים זוגיות בגילאים בוגרים יותר. במאמר זה נבחן כיצד חינוך נכון ומתן כלים לחשיבה ביקורתית בגיל הנעורים יכול להוביל לזוגיות מיטיבה ולמניעת אלימות בזוגיות בגיל זה ובשלב מאוחר יותר.
בגיל זה זוהי תקופה של התפתחות רגשית וקוגניטיבית, שבה מתפתחים כישורים חברתיים, תפיסות עולם, רגשות וערכים שמשפיעים על האופן שבו בני אדם מתנהלים, בעיצוב אישיותם ותפיסתם לגבי מערכות יחסים בכלל ומערכות יחסים אינטימיות בפרט. מערכות יחסים זוגיות ראשונות, שמתחילות לרוב בגיל הזה, הן במה חשובה ללמידה על כבוד הדדי, תקשורת מקרבת ומיטיבה ואמפתיה יצירת מרחב בטוח, מתן כלים ופיתוח חשיבה ביקורתית הכרחיים לשינוי אקלימי בכל הקשור לתפיסת עולמם של הנערים והנערות.
בית הספר, המשפחה והחברה משחקים תפקיד קריטי בהקניית ערכים וכישורים אלה. לדוגמה, סביבה שמקדמת שוויון מגדרי, כבוד והבנה, סביבה מוגנת ובטוחה, שיח מקרב עשויה לחזק את היכולת של בני נוער לנהל מערכות יחסים בריאות ומיטביות. במקביל ובתהליך שתוצאותיו עלולות להיות הפוכות לסביבה מקדמת, חשיפה למדיה, שבה מוצגים לעיתים קרובות דפוסים מזיקים כמו שליטה, קנאה או אלימות, יכולה לעצב באופן שלילי את תפיסותיהם לגבי זוגיות. לכן, יש צורך באיזון שמגיע מחינוך נכון ומתן כלים להתמודדות עם האתגרים העומדים לפניהם בבית הספר, בבתיהם ומול שפע המידע והרשתות המספקות לעיתים תכנים קשים ומאתגרים לא ניתן למנוע את החשיפה לתכנים אך ניתן לתת כלים להתמודד מולם.
אז מה הקשר בין חינוך לזוגיות מיטיבה בגיל הנעורים למניעת אלימות בזוגיות בגיל בוגר יותר?
זוגיות מיטיבה מבוססת על תקשורת פתוחה, כבוד הדדי, שוויון ושיתוף פעולה. כשבני נוער לומדים לפתח ולשמר מערכות יחסים כאלה, הם מפתחים כלים שמלווים אותם גם בגילאים בוגרים. כישורים אלה כוללים פתרון קונפליקטים בצורה בריאה, ניהול רגשות ומניעת התנהגויות מזיקות כמו שליטה או קנאה מופרזת.
מחקרים מראים כי בני נוער שחונכו לכישורי זוגיות מיטיבה הם בעלי סיכוי נמוך יותר לחוות או להפעיל אלימות בזוגיות בעתיד. לעומת זאת, חוסר במיומנויות אלו בגיל מוקדם עשוי להוביל לפיתוח דפוסים בעייתיים שיכולים להחריף עם השנים.
תפקיד מערכות החינוך וההורים במניעת אלימות בזוגיות הוא משמעותי ויכול להוות גורם משנה כללי משחק בכל הקשור למניעה ומיגור תופעת האלימות בזוגיות.
למערכת החינוך תפקיד והיא יכולה לשמש כלי מרכזי במניעת אלימות זוגית באמצעות שילוב תוכניות שמקדמות ערכים ומתן כלים לחוסן בזוגיות מיטיבה. כך לדוגמא: שיעורים המשלבים שיח על הסכמות במרחב, איך מרגיש מרחב בטוח להיחשף בו ולהביא את הרגישות שלנו, מאפיינים של מערכות יחסים על שלביהן השונים, כלים להתערבות רגישה במצבים בהם אנחנו מזהים אלימות אינטימית סביבנו, מרחב חיים בטוח ועוד.
גם להורי התלמידים יש תפקיד חשוב. כאשר הורים מדברים בפתיחות על זוגיות בריאה ומהווים מודל לחיקוי ביחסיהם, הם מספקים דוגמה אישית לבני הנוער. הדרכה להורים יכולה לכלול כלים לשיח פתוח עם ילדיהם על רגשות, ציפיות וכבוד הדדי לצערנו בחלק מהבתים אין התשתית לניהול שיח כזה.
החינוך בגיל הנעורים לחוסן במערכות יחסים וזוגיות מיטיבה הוא השקעה לטווח ארוך במניעת אלימות בזוגיות בגילאים בוגרים. באמצעות שיתוף פעולה בין מערכת החינוך, ההורים והחברה, ניתן להקנות לבני הנוער כלים שיעזרו להם לנהל מערכות יחסים בריאות ובטוחות. בסופו של דבר, מניעה עדיפה על טיפול. אם נשקיע בחינוך בגיל הנעורים, נוכל לבנות חברה בריאה יותר שבה מערכות היחסים מבוססות על כבוד, שוויון ואהבה.
ישנה חשיבות כמובן להמשכיות והיישום בגילאים בוגרים, כיוון שהערכים והכלים שניתנים בגיל הנעורים לא רק משפיעים על מערכות היחסים הראשונות, אלא גם מתווים את הדרך להצלחת מערכות יחסים עתידיות. חשוב להבטיח שהמסרים שמועברים בגיל הנעורים ימשיכו להיות מחוזקים גם בגילאים מאוחרים יותר, באמצעות סדנאות, קורסים ותמיכה קהילתית.
על מנת ליישם משנה זו ניתן לשלב תוכניות לימוד על חוסן במערכות יחסים וזוגיות בריאה, מתן הכשרה וכלים לצוותים החינוכיים, ומתן מידע והכשרה במידת האפשר להורים.
משכך אנו בעמותה מאמינים כי על מנת לחולל שינוי ולמגר את תופעת האלימות במשפחה יש להתחיל במערכת החינוך בפעילות הסברה והעלאת מודעות לנושא ומתן כלים לצוות החינוכי ולתלמידים להתמודדות.
יתרת מכך, תפיסתנו היא כי אין להסתפק רק בשיח המוגנות עם הנערות, אלא אנו רואים את הנערים כשותפים מלאים לסיוע בצמצום האלימות מסוג זה הן בגיל הנעורים והן בהמשך בבגרותם, זאת מתוך הבנה שתופעת האלימות כלפי נשים אינה בעיה של נשים בלבד, ושלגברים יש מקום חשוב במאמץ למנוע אותה ולהפוך את סביבתם לבטוחה יותר עבור נשים ונערות. בעבודה המשותפת עם הנערים והנערות והצוות החינוכי אנו מאמינים בדרך החיוב, חוסן וחיזוק. בעבודה דרך סימני הזמנה למול סימני אזהרה וכלים ליצירת מערכות יחסים מיטיבות, תוך קיומם של תהליכים אישיים לצד קבוצתיים ושימוש בהפעלות חווייתיות, סימולציות, סרטונים ומדיה, שימוש ברשתות חברתיות וחומרים רלוונטיים נוספים מחיי היום יום של התלמידים.
מניסיוננו בעבודה עם אלפי נערים ונערות וצוותים חינוכיים יצרנו את מודל מעגל החיבו״ר, המלמד תקשורת דיאלוגית בתוך המורכבויות השונות של מערכות יחסים רומנטיים. המודל פותח מתוך ניסיון וידע מצטברים אודות מניעת אלימות בזוגיות, חינוך לאינטימיות מיטיבה ומערכות יחסים בריאות. תרגול חווייתי ומונחה של המודל מאפשר לרכוש כלים מעשיים להעצמת רגישות הדדית וחיזוק הקשר והתקשורת כדרך למניעת התנהגויות אלימות בזוגיות.
אסיים בציטוט של יועצת בית ספר שהדרכה בנושא הועברה בבית ספרה:
הכותבת מנכ”לית עמותת לא לאלימות נגד נשים המפעילה את תכנית חיבו”ר – חוסן במערכות יחסים רומנטיות הפועל בתיכונים, במסגרות לא פורמיליות ובמכינות קדם צבאיות, בשיתוף עם עמותת אסל”י – ארגון סרט לבן ישראל.
