הילדים השקופים

מיהם אותם ילדים שקופים היושבים בכיתות בתי הספר ואינם משתתפים פעילים, עוברים כתה מדי שנה ולעיתים נשארים שנה נוספת באותה כתה.

הילדים שאינם משתוללים, מתפרעים, משליכים כסאות על המורה ומכים ילדים אחרים.  ילדים אלה עסוקים בעצמם, בכאבם, בבעיותיהם, בסבלם ואיש אינו מאזין לדממה הזועקת.  

חבריהם לכתה ה"בעייתיים" נזרקים מהכתה כאשר למורות אין סבלנות להתמודד עמם, מופנים ליועצות החינוכיות כאשר הם אלימים כלפי ילדים ולעיתים כלפי מורות ומורים.  אלה הילדים המוכרים בהגדרה של ילדים "מופרעים" ו'בעייתיים". ילדים אלה יזכו לטיפולה של פסיכולוגית מהשפ"ח או יועצת חינוכית של בית הספר.

מחקר שנערך לאחרונה מצביע על העובדה כי כ-45% מילדי ישראל סובלים מאלימות (ולא מדובר בתופעה הקשה הידועה כ"שייימינג" באינטרנט).  דובר בעיקר באלימות פיזית, הקנטה והעלבה פוגענית. כיוון שרוב האלימות מתבצעת כלפי בנים בידי בנים אחרים או בביתם, הערכתי היא כי מרבית אותם 45% תלמידים הם בנים.  לבנות יש דרכים שונות לפגוע בחברותיהן.

המסקנה המתבקשת היא שלפחות כ-80% מהבנים סובלים אלימות במשפחה או בבית הספר בעיקר בידי חבריהם לעיתים אף ממוריהם…  איזו שפה לומדים ילדים ונערים במשך שנות לימודיהם? כי אלימות הינו סממן לכוח וחוזק, תכונה הנדרשת מבנים.

נתוני ארגון בריאות העולמי –W.H.O.  קובעים כי למעלה מ-30% מהנשים בעולם המערבי ובארצות דמוקרטיות הינן קרבנות של אלימות מבית.  ז"א שילדים הגדלים באותן משפחות סופגים אלימות פיזית ונפשית ולעיתים קרבנות של גילוי עריות. מחקרים נוספים קובעים כי חלק גדול מאוד מהילדים החיים במשפחות אלימות וגם אינם קרבנות ישירים של אלימות, הינם ילדים העדים

לאלימות.  בשלב מוקדם מאוד הילד הנחשף לאלימות אביו כלפי אמו, מתחיל להאמין כי אלימות זה כוח.  אלימות זו גבריות. ובבגרותו ימשיך באותו דגם שצפה בבית.

ועכשיו אתייחס לקבוצה גדולה נוספת. בישראל כשליש מהזוגות הנישאים מתגרשים.  לאותם הורים מתגרשים יש ילדים. בחלק ממקרי הגירושין לא היתה אלימות פיזית אולם היו מתחים ומריבות בין ההורים.  ילדים קוראים את מצב הרוח של ההורה ומבינים שיש בעיות והם נכנסים לחרדה ולפחדים. אני מכנה זאת כטראומה הראשונית של הילד בבית המתפרק.  

קבוצה גדולה של אותם בנים מתחילים בהתנהגות אלימה עוד מגן הילדים.  לעומתם מצויים הילדים השקופים, הילדים שלא ירימו יד. הילדים שפוסחים עליהם כי הם אינם עושים צרות.

השלב הבא הוא כאשר אחד ההורים,לרוב האב עוזב את הבית, או בני הזוג מתגרשים.  הילד יודע שהפור נפל וחייו השתנו לנצח. זו הטראומה השניה. ובהמשך, ברוב המקרים הילד חשוף לתגובות של בני משפחה משני הצדדים המוצאים פגם בצד שכנגד, ההורה השני.  משפחת האם מתלוננת על כך שאביו אינו משלם מזונות, אינו לוקח אותו בחופשה בהתאם להסכם הגירושין. משפחת האב באה בטענות שהאם מבזבזת את כספי המזונות על עצמה, הולכת למכון יופי ולספר. גם כאשר אם זו עובדת ומשתכרת.  טענה נוספת וחמורה שהאם יוצאת לבלות עם גברים ומביאה חבר לישון בדירתה…הילד נקרע בין הוריו ובני משפחתו ונושא עמו צלקת המתמשכת לארוך שנים רבות וזו הטראומה השלישית שהילד עובר.

אולם, נתונים מצביעים על עובדה נוספת.  בקרב בני זוג שהתגרשו אחוז הגירושים בסבב השני מגיע לכדי 60%.  כך נחשף הילד למשבר קשה נוסף לאחר שהסתגל לגבר החדש ולעתים גם לילדיו.

יש בעיות נוספות שהילד המודרני נחשף אליהם.  אם החולה בסרטן, אב שנפצע קשות בתאונת דרכים או בצבא.  סב או סבתא אהובים שחלו והלכו לעולמם. הילד לא ירבה לדבר עם אמו פן יכאיב לה, והוא בולע את כאבו ואינו יודע לאן לפנות.

חלק גדול מאותם הילדים הם הילדים השקופים.  הילדים המפנימים את סבלם, כאבם, חרדותיהם. ילדים אלה הם קבוצת ילדים גדולה המצויים בכל כתה והם הם הילדים בסיכון גדול.  הם יגררו אחרי מנהיגים אלימים, יברחו לסמים ואלכוהול ויעשו נסיונות אובדניים. אחדים (למעלה מ-2,000) יברחו לרחוב. ייחשפו לזנות בידי פדופילים, יצרכו סמים ישנו ברחובות ובזולות.  תוחלת חייהם נמוכה.

אין לנו ילדים מיותרים.  כל ילד הוא נפש שיש לדאוג לה ולעזור לה בעת מצוקתה.  מי מאזין לילדים אלה?

החברה חייבת להיערך אחרת ולתמוך ובמידת הצורך לטפל בילדים הסובלים ממצוקות נפשיות קשות. ואין קול ואין התייחסות.