ברצוני להבהיר לכל המדינה,  אני חולה על כלבים. בילדותי היה לאחי ולי כלב שקבלנו במתנה כגור מהמשורר שאול טשרניחובסקי. כלב מזן מלטיז -טרייר, אותו אהבתי

העיניים אינן יבשות מתחילת עידן הקורונה. אנו יושבות ספונות בבתים ומפגינות (כשניתן) על הכאב הבלתי פוסק. במהלך התקופה האחרונה נקטלו 9 נשים ובעידן הסגר והמשבר

אלימות במשפחה היא תופעה הקיימת אלפי שנים, מאז האדם הקדמון שהלם את ראש האישה שחשק בה בנבוט וגרר אותה למערה… בחברות פאגאניות שונות היה מקום

(ספיריטואל מארה"ב) שיר זה היה אחד מהשירים שלמדתי בילדותי מאבי, יליד אנגליה. פרסם אותו הזמר הנפלא, פאול רובסון, במאה העשרים. "לכל ילדי האלוהים  יש כנפיים,

אשה בהריון היא במצב מיוחד ורגיש. לעתים היא סובלת מצרבת או בחילות, עייפות בלתי מוסברת. היא איננה כתמול שלשום. במיוחד בהריון הראשון אין לה גם

הרבה ילדים זכורים לי מתקופת שהותם במקלטי עמותת ל.א. בנות ובנים. המון בכי וסבל וכאב שלאט לאט התפוגג, בחיוך אם הבית, במילה ובמשחק של המטפל

כתות שונות ומוזרות קיימות בחברה  האנושית.  אחדות, כמו הפכו לדת מוכרת, כמו הדת המורמונית שביוטה בארה"ב אשר בזרמים הפונדמנטליסטים הקיצונים שלה,עדיין מקיימים משפחות פוליגמיות מרובות

בעבודתי, במשך קרוב לארבעה עשורים  עם נשים פגועות אלימות מבית וילדיהן, נתקלתי באלפים רבים של ילדים החיים בבית אלים.  טפלתי בחלקם בעבודה קבוצתית.  חיבקתי אותם כשבכו

אלימות כלפי נשים מתקיימת בתוך ומחוץ למשפחה. בזמן הקצר העומד לרשותי אשתדל להתמקד בעיקר בהיבטים שונים של אלימות בתוך המשפחה – בעיקר מכיוון שאלימות זאת

מרבים לדבר בארץ על אלימות בכל מקום שבו נמצאים צעירים וקשישים, חיילים ואזרחים, בכבישים, בבתי הספר, במועדונים ובפאבים, אלימות בתקשורת ובאינטרנט, בספורט ואלימות במשפחה. מבלי

תופעת אלימות כלפי ילדים מלווה אותנו לאורך כל הדורות. אנו מודעים לסיפור עקדת יצחק בספר בראשית. אברהם לא המציא את רעיון המנחה לאלוהים. כנראה שהוא

הילדים תמיד נוכחים ונפגעים, גם אם לא ראו איך אבא מרביץ לאימא. הילדים יודעים היטב שמשהו רע מאוד קורה לאם ליד בן זוג מכה, הם

מבוא קבוצת אנשים המאמינה באידיאולוגיה חברתית, דתית, לאומית, המגבשת את חזונה לעתיד שונה מהמציאות הקיימת – אינה מסוגלת לקחת בחשבון את כל הסיכויים, המהמורות, המשתנים

מיהם אותם ילדים שקופים היושבים בכיתות בתי הספר ואינם משתתפים פעילים, עוברים כתה מדי שנה ולעיתים נשארים שנה נוספת באותה כתה. הילדים שאינם משתוללים, מתפרעים,